מכתב פרידה מהקראוון הראשון שלי מאת:חגי גור הוקרא במפגש שבועות בחוף דור מאי 2003
כשהייתי בן חמש נפגשנו לראשונה, ומאז אנחנו בטיולים לטוב ולרע. שמרת לנו אמונים והחזרתנו לארץ המכורה. יחדיו עלינו למעבורות ואוניות משא, ומעבר לים התחלנו יחדיו ביבשה את המסע. בצעירותך טיפסת בקלות על הרים ואלפים, יחדיו בעמקים יערות ואגמים ומקומות נידחים. לו יכולת לפתוח פיך היית מספר המון סיפורים, לפעמים היו תקלות אך אלו היו חלק מהחוויות. לאחר שיפורים פנימיים הסענו שש נפשות, הבנות גדלו ובילו והיה המון מה לראות. ביתי הקטנה גילי בת חודשיים יחדיו במסעות וכל שנה בקיץ אתה מתכנן ואוסף כוחות. וכך חלפו להם השנים ולצערנו כולנו מתבגרים פה ושם מופיעים קצת קמטים, וכאבים, והכוחות כבר לא מה שהיו בימים הראשונים, ובכל זאת יחדיו היינו ממשיכים וממשיכים.והיום אתה בחור בוגר בן שלושים, ואני מתקרב לגיל שבעים, החליטה המשפחה ליום ההולדתי, מתנה אחת ממשפחתך, אך יותר חדשה ובריאה. ולך חברי הנאמן הקראוון, אני מצדיע זקוף אתה חלק ממני בגוף. אזכור אותך רק לטובה. אל תהייה ביישן ושפוף, אני מעבירך לבית טוב שיהנה ממך עוד שנים.אתה אלוף. מפעם לפעם נתראה לבטח בדרכים. ואז אצדיע לך שוב לזכר אותם שנים ובזוית עיני תעמוד לה טיפת דמעה כי הפרידה ממך היתה לי מאוד קשה.
