17 דצמבר 2012
חנוכה 2012 בחאן "ספינת מדבר".
סיפורי מסע.
כמה חששות היו לנו. החלטנו לשנות הפעם ממנהג החניה ברביבים ויצאנו משלחת חלוץ לתור את הדרום ולחפש מקומות חדשים.
היינו , ביקרנו וראינו מספר מקומות והפור נפל, "ספינת מדבר" נראה מקום מבטיח.
התחיל משא ומתן במשרד, נחום וגיורא עשו עיניים לפקידת הקבלה ויוי עלעלה בקטלוגים השונים וחיפשה אטרקציות גבי גרייס שהתלווה כנהג בוס למסע הפעיל את קישורי החשמלאי שלו ובדק את קופסאות החשמל וערך חישובים מסובכים בכדי להבין ולהחליט האם יספיק החשמל ל 25-30 קראוונים.
אני עבדכם הנאמן הסתובבתי בחוץ וניסיתי להבין כמה קראוונים נוכל לדחוף למתחם , ואם לא יספיק המקום כיצד נעמיד את כולם.
פקידת הקבלה זימנה בדחיפות את ג'אבר, ג'אבר הגיע ואמר בקולו השקט במיוחד " אני מסכים למחיר אבל שיתחייבו לפחות ל 30 קראוונים" והוסיף "ושייקחו לפחות אטרקציה אחת.....טיול גמלים....ארוחה......ערב בדואי".
ביקשנו לשריין לנו את התאריכים המבוקשים על ידנו ויצאנו להתייעצות.
אני עבדכם הנאמן הרגשתי לחץ עצום במרכז הגוף, השלפוחית מאותת ריקון. רוקנתי ויצאתי עם הכרזה "השירותים ברמה גבוהה ומתאימים לדרישות החברים.....ברובם".
החלטנו להמשיך ולראות מה צופן לנו אתר הקמפינג בקיבוץ צאלים שמדברים עליו לאחרונה.
מצאנו שהבטחות לחוד ובמציאות הפכו את הקמפינג לאולם אירועים. יותר התאכזבנו מהחומוסיה שהייתה בכניסה לקיבוץ מאשר מהאין קמפינג אבל את זה נשאיר לסיפורי אוכל, המשכנו למקום שלפי ויוי נשמע מבטיח.
הגענו לרהט....כן חברים תאמינו מה שאנחנו עושים בשבילכם....רהט.
מצאנו "חור" עם מספר כלובים ובהם יונים, תרנגולות ,כלבים, עיזים וכבשים ולא הבנו מה בדיוק הם מציעים לנו. הראו לנו מרחוק מקום מגודר שנראה כמכלאת כבשים לשעבר והסבירו לנו ששם נוכל להחנות את הקראוונים. לא התאכזבנו כי ממש לא היה ממה להתאכזב , לא היה כלום.
לפני שנפרדנו החלטנו שאת הכינוס הקרוב נעשה במקום הראשון שבו ביקרנו והפור נפל. השנה נעשה את חנוכה חג האור והמכבים אצל שוכני המדבר ב "ספינת מדבר".
הוצאנו הודעות מסודרות לחברים והתחלנו לחלק משימות לביצוע , ויוי תדאג לילדים , מוטי ידאג למרק חם בערב, מעיין יסיים את קופסאות החשמל, החבורה מאריאל תביא חמר לבניית חנוכיות ועוד משימות לרוב.
חברים התחילו להירשם וכמעט גירדנו את ה 30 המובטחים ואז פרצה המלחמה.
לאחר כשבוע של לחימה.....יותר נכון של ישיבה במקלטים שלחתי הודעה לחברי ההנהלה ושאלתי/הצעתי לבטל את המפגש מחמת הטילים השונים שנחתו מבאר שבע ועד אשדוד מאשקלון ועד ק. גת וצפונה.
"לא" הייתה התשובה החד משמעי של כולם, "הם לא ישבשו לנו את מהלך המפגשים, נמתין עוד קצת ונראה מה יתפתח".
למחרת חתמו על הסכם כל שהוא והאש בדרום פסקה וגיורא יצא מהמקלט ויצאה הודעה חדשה לחברים. "קייטנים , להכין את הנגררים וקדימה, השנה מדליקים נרות חנוכה בספינת מדבר ".
הענות החברים הייתה מדהימה. לפי ההודעות שקיבלתי מנחום אנחנו כבר מגרדים את ה 50 קראוונים.
הגיע יום המפגש.
מי שלא ראה כינוס עם 40 קראוונים ואוטוקראוונים נעמדים כחיילים במסדר המפקד לא ראה כינוס מעולם.
עד מהרה המתחם התמלא עד אפס מקום ונפתחו שכונות חדשות .
הבנו שקרוונים מתרבים בלילות......קרה שהחבורה מאריאל הגיע ב 03.00 ומיד הלכה לישון.
הם התמקמו בשכונת וילות מדהימה ואליהם הצטרפו ותקים וחברים חדשים ועוד שכונה אחרונה של החבורה של טל. מי שלא ראה חבורה שכזו....פשוט לא ראה.
הערב הראשון הגיע וכולם הוזמנו לסככה הגדולה , קצת שירי ילדים ושירי חנוכה והדלקת נרות מסורתית עם סופגניות חמות וטעימות שהגיע מבאר שבע . ברכות והיכרות עם המשפחות החדשות ומרק.
כן חברים, הייתה משימה להכין מרק גדודי, לא כזה ששותים בבית אלה כזה שונה...מיוחד....מהביל וחם, מיוחד ללילות החורף במדבר הקר.
כולם נהנו אבל הגדיל לעשות נמרוד הדרבוקאי כשאמר " לא מרק זה היה...סחלב עשיתם לנו"
" יותר טעים מהסחלב של מוכר הסחלב שבשער יפו בעיר העתיקה".
ובינגו מסורתי....הפעם אלקטרוני, וקפה ותה והמון המון סימפטיה. חבורות חבורות מסביב לשולחנות והם נועצים קיסמים בדפי נייר עם מספרים. מקסים. והמלחמה על הפרסים..................
בבוקר שישי התעוררנו ולכולם חיכה קומקום תה ענקי שעמד במרכז הרחבה ובתוכו תה בדואי חזק ומתקתק, שוב התכנסו חברים מסביב לקומקום ונהנו.
בצהרי שישי לאחר המרחצאות והטיולים בסביבה שנעשו עצמאים ע"י החברים נפתח מתחם עבודות יד לילדים ובמקביל פתח מעיין את שוק יד2 עם פריטי קראוונים וחשמל משומשים שהציעו החברים והחליפו ידיים חינם,בכסף ובתרומה למועדון.
מנגד התחילו המגרדים עם הפומפיות לגרד תפוחי אדמה ועד מהרה התמלא סיר המרק מאתמול בחומר גלם ללביבות, מלכה הטועמת הוסיפה מלח, ביצים, קמח ואהבה והבלילה הייתה מוכנה.
ואז הגיע אוהד המטגן. בתוך מספר דקות נפתח מתחם הטיגונים, מחבת ע נ ק הוצב על כירת גז גדולה ואתי דרעי לבשה את חלוק המלבבים ועל ראשה כובע של פופאי המלח והתחילה ללבב לביבות. זה הלך כך : אתי על שרפרף נמוך מלבבת.....אוהד המטגן מטגן .... נחום הופך כל לביבה שמגיע לפרקה וצבעה חום ונעים לעין. אני המספר מארגן שורה של "רעבים" כי הסדר חייב להישמר.
ראשית חולקו הלביבות לשומרי השבת ולאחר מכן לכל שוכני הקראוונים. ועכשיו הגיע תור הצ'יפסים שהביא אוהד. מקדונלדס תזהרו כי אוהד נותן לכם "פייט" ציפסי שלא חשבתם עליו , הכמויות היו בלתי נתפסות....טיגון שלא נגמר וילדים רעבים ברמות שלא רשומות בשום ספר הדרכה בשם " כיצד להאביס ילדים רעבים".
השבת בפתח ונפתח בית כנסת מאולתר אצל אורה ושמעון מקרית גת. כולם שקטו וחיכו שתסתיים התפילה, הסתיימה התפילה וכולם התכנסו בצל קורתו של מר דוד דרעי לקבלת שבת וקידוש. יין הברכות חולק לכולם והחלה בוצעה הומלחה וחולקה. "שבת שלום" בירכנו האחד את השני ועברנו להדלקת נרות אצל משפחת ג'רוסי שהביאה חנוכיית ענק . בירכנו ושרנו והתפזרנו לארוחת ערב שישי כל אחד בחמולה שלו.
בשעה 20.30 בדיוק התכנסנו כולנו באוהל המרכזי והשיח הבדואי שאירח אותנו סיפר לנו על חי הבדואים בנגב. התכבדנו בקפה מר ואחריו בתה מתוק עם בקלווה.
לסיום הערב הבדואי הפליא נמרוד לדרבק על הדרבוקה ולשיר משירי הפלמ"ח וארץ ישראל (חלק מתורגם מרוסית) הילדים המציאו בתוך שניה ריקוד/נענועי אגן והשמחה הייתה גדולה.
התפזרנו עייפים ומרוצים.
בבוקר שוב חיכה לכולם קומקום התה ההוא מ אמש, התה שוב היה מהביל ומתקתק והדרישה לו הייתה גבוהה.
ב10 בבוקר יצאה משלחת המועדון לתור בפארק גולדה ,באנדרטה לקרבות במקום במלחמת השחרור ועלינו לתצפית על האזור וכל זאת בהדרכתו המעולה של נמרוד מהדרבוקה.
קצרה היריעה מלספר על כל הקורות אותנו במפגש חנוכה, החיוכים והפרדות המרגשות בזמן הפיזור הוכיחו לכל המשתתפים בכינוס שהמרחק והקור היו שווים את המאמץ.
נפרדנו האחד מהשני בברכה "להתראות בפורים".
אוהבים את כולם
זהבית ומוטי.
